אפשר לשדרג לך את החיים בשקל תשעים?

אחרי הפסקה קלה עקב העומס הלא יתואר, אני חוזרת לארח את אמיר שפר הנהדר, המגיב ברשימות מקוריות משלו על מושגים מתוך "ללא מלים", והפעם "שדרוג":

 

שדרוג מציינת עליה בסולם הסטטוס החברתי ללא כל מימד רגשי

המילה "שדרוג" היא אחותה של המילה "קידום", כאשר המבדיל ביניהן הוא בעיקר המקור: קידום היא מילה שמתייחסת לתחום התעסוקתי ואילו שדרוג מגיעה מעולם הנכסים החומריים. המשותף ביניהן, לעומת זאת, גדול ומשמעותי הרבה יותר: שתיהן מציינות עלייה במיקומו של האדם על גבי סולם חברתי כלשהו ושתיהן חפות מכל מימד רגשי.

כאשר אדם מתקדם בתוך ההירארכיה הארגונית, הוא לא רק עולה גבוה יותר (והגבוה תמיד נעלה על פני הנמוך), אלא הוא גם משפר את תנאי הסטטוס שלו: המשכורת שלו גדלה ואיתה מתרחבות ההטבות הנלוות, אם יש לו רכב צמוד הרי שהוא יוחלף לדגם מפואר יותר (משודרג) וייתכן שגם נזכה לראות אותו מסתובב עם טלפון סלולרי חדיש ומשוכלל יותר. באופן דומה, כאשר אדם רוכש דירה גדולה יותר או עובר לשכונה יוקרתית יותר, הוא משדרג את תנאי המגורים שלו.

הקידום והשדרוג זוכים להוקרה והערכה, מפני שהם מבטאים התקדמות כלפי מעלה. הביטוי סמלי סטטוס לחלוטין אינו מקרי כאן. בהתקיים סולם חברתי, שבו מושאי הקנאה הם העשירים (המצליחנים, כמו שנהוג לא פעם לכנות אותם) ואילו העניים זוכים ליחס שמותכים בו רחמים עם זלזול במי שלא ידע לבנות את עצמו (המפסידנים, כפי שרבים מכנים אותם בבוז), הרי שדרוג סמלי הסטטוס הוא הכלי שבו ניכר על אדם שהוא שיפר את הסטטוס, המיקום, שלו על גבי הסקאלה.

הבעייה הגדולה בצורת החשיבה הזו היא החד-מימדיות שבה, פשוטו כמשמעו. התרבות הקפיטליסטית מניחה את קיומו של מימד אחד בלבד: מימד הגובה. אם מישהו יאמר שפחות מעניין אותו להתקדם, ונראה לו הרבה יותר מעניין דווקא להרחיב את הידע (או את הרגש) ולהעמיק אותו סביר להניח שיסתכלו עליו כתמהוני שעדיין לא הבין שהשקפה שאולי מתאימה לחופי גואה או מנזרי טיבט, לחלוטין לא ישימה בישראל ובעולם המערבי.

אני חושב שאם ישאלו כל מיני בחורות (הבחירה בלשון נקבה הטרוסקסואלית היא מטעמי נוחות בלבד), אשר נמצאות בתחילתן של מערכות יחסים, למה הן מצפות מהקשר, התשובה לרוב תהיה בנוסח: אני מצפה שתוך X זמן נעבור לגור יחד וכעבור Y זמן נתחתן. אני מנחש שרק מעטות מהן יאמרו משהו כמו, אני מקווה שבעוד X זמן אני ארגיש מספיק כנה כדי לדבר איתו על דברים מאוד אישיים ו/או מספיק חופשיה כדי להתנהג לידו בצורה נטולת מסכות. על פניו, הסיבה לכך היא ברורה ומובנת: קל לנו יותר לשאוף אל אבני דרך ממשיות, שניתן לקבוע בודאות אם הגענו אליהן או לא, מאשר להסתבך עם הרגשות שלנו, שנוטים להיות כל כך מורכבים, רצופי סתירות ומתקשים לנסח עמדות חד משמעיות.
\u003c/div\>\n\u003cdiv\>\u003cfont face\u003d\"Arial\" size\u003d\"2\"\>שטופים מגל הפרסומות שכורכות יחד את האושר עם השימוש \nבמוצר ומסונוורים מכתבות בעיתונים על חיי הזוהר של העשירים, אנחנו מעדיפים \nלהגדיר את היעדים שלנו במונחים של קידום ושדרוג, מתוך אמונה שהעושר ממילא גם יביא \nבאמתחתו את האושר הנכסף. אין ספק שרווחה כלכלית מיטיבה את תנאי החיים, אבל נראה \nשהיא מיטיבה גם דבר נוסף: את האופן שבו אנשים אחרים מסתכלים עלינו. על האופן \nשבו אנחנו מסתכלים על עצמנו ועל רגשותינו אנחנו מעדיפים, בדרך כלל, לא \nלחשוב.\u003c/font\>\u003c/div\>\u003c/div\>\n",0]
);
D(["ce"]);

//–>

שטופים מגל הפרסומות שכורכות יחד את האושר עם השימוש במוצר ומסונוורים מכתבות בעיתונים על חיי הזוהר של העשירים, אנחנו מעדיפים להגדיר את היעדים שלנו במונחים של קידום ושדרוג, מתוך אמונה שהעושר ממילא גם יביא באמתחתו את האושר הנכסף. אין ספק שרווחה כלכלית מיטיבה את תנאי החיים, אבל נראה שהיא מיטיבה גם דבר נוסף: את האופן שבו אנשים אחרים מסתכלים עלינו. על האופן שבו אנחנו מסתכלים על עצמנו ועל רגשותינו אנחנו מעדיפים, בדרך כלל, לא לחשוב. (א.ש.).